המיילדת דוריס אזומה בוגרי ישבה במרפסת המרפאה כשהיא ראתה מישהי בהריון מתקדם נכנסת לבית מעבר לרחוב. דוריס אמרה לבוס שלה: "אני חושבת שהאישה הזאת עומדת ללדת."
הבוס שלה לא האמין לה. המרפאה הייתה פחות מעשרים צעדים מהבית, עם מיילדת שיושבת בחוץ, וחדר לידה פנוי. אישה שיולדת בטוח תחצה את הרחוב כדי להגיע. לאחר שעה, דוריס שמעה את הבכי של תינוק שנולד.
למה האם הצעירה ילדה בבית? באזור הצפוני של גאנה, במקום שרק אחד מתוך ארבע נשים יולדות בעזרת מלווה מומחה, הסיבה היא תרבותית.
קבוצה של עשרים אמהות יושבות במרפסת הקליניקה של דוריס. קשת של שמלות וצבעים עם ילדים על הברכיים של כל אחת. דוריס שואלת את הקבוצה: "כמה מכן ילדתם לפחות אחד מילדיכן בבית?" רק אמהות בודדות לא מרימות את הידיים.
המיילדת הוותיקה בקהילה הזאת של 1900 אנשים בלבד, היא קאסוה מוסה. הוא הולכת בצעדים קטנים ואיטיים ועור הפנים שלה מקומט מאוד. אבל היא עדיין מיילדת עד שלושה תינוקות בשבוע— אותו מספר תינוקות נולדים גם במרפאה המקומית. היא יילדה כבר שלושה דורות של תינוקות בכפר והיא מוכרת על ידי נשות הכפר שנותנות בה הרבה אמון.
אבל עכשיו קאסוה לא רוצה ליילד יותר תינוקות. היא מרגישה חלשה ומאמינה שנשים צריכות ללכת לקליניקה לקבל את הטיפול המיטבי שהן יכולות לקבל. קאסוה אפילו מביאה עמה נשים למיילדת כשהן מראות סימנים מוקדמים של לידה. אבל הרבה נשים מחכות לדקה האחרונה לפני שהן קוראות לקאסוה. בשלב מאוחר כזה, הן לא יכולות להגיע למרפאה ולקסואה אין ברירה אלה לפרוס חתיכת בד על הרצפה של הבקתה שעשויה מבוץ וללדת את התינוק.
בצל המרפסת, הנשים מסבירות למה הן עדיין יולדות בבית למרות שקאסוה, המיילדת הוותיקה, מאמינה שלידה בקליניקה היא יותר בטוחה. הושמה עמנואל אומרת שנשים מבוגרות בקהילה, עם הרבה כוח במבנה המסורתי של המשפחה, מאמינות שרק לידות מסובכות צריכות לקרות בבתי חולים.
"הן רוצות שנלד בבית. זה אומר שאנחנו חזקות ויכולות לעמוד בכאב. הריון הוא לא מחלה. רק מקרים קשים ומסוכנים צריכים להגיע לבית-חולים."
אדיס המהמה אומרת "קוראים למלווה מסורתית כשנשים נכנסות ללידה, ועד שהמלווה מגיעה כבר מאוחר מדי ללכת לקליניקה".
"לפי המנהג שלנו, המלווה המסורתית קוברת את השליה. היא שוטפת את השליה לפני הקבורה— משהו שמאוד חשוב. לכן צריך להודיע לה לפני שהולכים לבית חולים. לפעמים אין מספיק זמן והיא מיילדת את התינוק בבית."
הרבה נשים מעדיפות את הבית המוכר להן, אומרת אביבטה אבוקרי שילדה שני ילדים בביתה לפני שהיא ילדה עוד ארבעה במרפאה. "נשים מרגישות בטוח בבית עם המלווה המסורתית שהן מכירות. הן נותנות את כל אמונתן ותקוותן באלוהים, אם זה טוב או רע."
"הן מפחדות שאם תלכנה למרפאה וייווצר סיבוך, יפנו אותם לבית חולים בעיר אחרת. הן לא רוצות לעזוב את הקהילה שלהן ואין להן כסף לאמבולנס." כלתה של אביבטה, אדמו אברהם, גם בחרה ללדת במרפאה. בעלה תמך בהחלטתה. אבל אדמו אומרת שהרבה בעלים חושבים שזאת אופציה יקרה ומיותרת. "גברים חושבים שאם תלכי לקליניקה, פשוט תבזבזי את הכסף שלהם."
השנה, עוסק הרדיו הקהילתי בגאנה בהעלאת המודעות לשירותים רפואיים ו UNICEF עושה שימוש בכוחו של הרדיו הקהילתי, תיאטרון רחוב, וביקורי בית כדי לעודד אימהות לבחור לידה בטוחה במרפאות.
קמפיין תקשורתי בארבעת האזורים הקשים ביותר של גאנה עודד נשים ב- 360 קהילות ללדת במרפאות.
שני מתנדבים רפואיים בכל כפר ביקרו אמהות צעירות בבתיהן לחזק את המסר.
הרדיו כבר סייע בעידוד נשים רבות באזור ללדת במרפאות.אחד מבתי החולים הגדולים ביותר באזור, בווינבה, הגדיל את מספר אנשי הצוות במחלקת היולדות, הדרכות לאחיות ופגישות עם אנשי הקהילה עוזרים לחזק את הקשר בין בית החולים והציבור הרחב.
מנהגים משתנים לאט במוגלה, עם אמהות כמו סעדיה אדם שמעודדות נשים ללדת במרפאות. אחרי שהיא ילדה שלושה ילדים בבית, סעדיה ילדה את הבן שלה פאוזן לפני חודשיים בבית חולים. בימים לאחר הלידות שלה בבית, הוא סבלה מכאבים חזקים. "אחרי שילדתי בבית חולים, נתנו לי תרופות ולא הרגשתי שום כאב," סעדיה אומרת. היא עכשיו משוכנעת שלידה במרפאה היא האופציה הכי טובה. "אלד את שאר הילדים שלי בבית חולים," היא אומרת.
תרמו ליוניסף לתמוך במטרה שלנו להבטיח את הזכויות של כל אישה ולוודא שכל ילד מקבל התחלה בריאה לחייו.
